היום סיפרה לי אמא חד הורית שעובדת עשר שעות ביום במפעל, בעמידה, בלי מזגן, רק מאווררים, ומרוויחה שכר מינימום וחיה הכי בצמצום, שלקחה את הילדים שלה ונסעה לצימר להתפנק, בזכותי. בזכותי. פעם ראשונה בחיים. כי אני אמרתי לה שגם היא חשובה והחיים שלה יקרים ומותר לה ומגיע לה לעשות לעצמה טוב, ולא רק לילדים שלה, גם לעצמה. אז היא חשבה לעצמה שבעצם חיים רק פעם אחת ושאולי לא נורא שתכנס קצת למינוס אבל הם יסעו לחופש אמיתי. והם נהנו בטירוף זה כל כך מרגש אותי. וזה גם כל כך ממחיש ומחזק את הדבר הזה שזכרתי כל כך טוב בשנים שטיילתי בהודו בכפרים הכי פשוטים שחיים בהם כמעט בלי כסף ועם חיוך גדול, חסר שיניים לפעמים, על הפנים הדבר הזה שאני נוטה לשכוח בתוך תרבות הצריכה המטורפת שאנחנו חיים בה. הדבר החשוב הזה הוא שתחושת חופש ותחושת שפע ותחושת רווחה קשורים להחלטה פנימית שלי הרבה יותר מאשר למספר השקלים שיש לי בחשבון הבנק. וגם, שכל דבר שאני מרגישה ומאמינה שהוא באמת נחוץ לי, תמיד אמצא את הדרך להשיג וגם לשלם עבורו והכי חשוב, שאסור לנו לעולם לשים את החיים שלנו בצד, בהולד, בהמתנה, לא לטובת הילדים שלנו ולא לטובת שום דבר אחר כי אנחנו, כל אחד מאיתנו, גם האימהות, האבות שאנחנו, חשובים ויקרים וראויים לטוב ולשפע ולחופש ואם אף אחד אחר לא יתן לנו את זה, בואו ניתן את זה לעצמינואהבה עצמית