כבר קרה לכם ששלחתם את הילד לטיפול ושום דבר לא השתנה? עדין מרטיב בלילה? עדין נוטה להתפרצויות זעם?

עדין קשה לו עם חברים? עדין לא סופר אתכם?

זה קורה הרבה פעמים. הסיבה היא שילד (או ילדה) חיים בתוך משפחה ותלויים באופן מוחלט בהוריהם מבחינה רגשית. לכן גם השינוי צריך לקרות בתוך המשפחה ויחד עם ההורים.

הטיפול מתרחש תוך כדי משחק משותף ושיחה משותפת, תלוי בגיל הילד, ביכולות ובצרכים. לאט לאט נוצרת בחדר שפה חדשה של קרבה. יותר תקשורת, יותר אפשרות לבקש, להסביר וגם להקשיב.

שוב ושוב אני פוגשת הורים שאומרים לי את המשפט, "הוא לא מספר לי כלום, לא משתף, אי אפשר להגיע אליו, אי אפשר לדבר". שוב ושוב אני מגלה שאפשר לדבר כמעט על הכל וילדים ממש צמאים ורוצים לדבר ושיקשיבו להם. כשהם מפחדים, כשהם כועסים, כשמשהו לא מתאים להם. לפעמים אנחנו המבוגרים מודאגים או כועסים מידי בעצמינו ולא פנויים באמת להקשיב, לפעמים אין לנו מושג איך לגשת לנושא מסוים, לפעמים נדמה לנו שהילד שכח, או שהוא לא יודע, ואין טעם לעורר מחדש...

​

מזמינה לחוות גישה חדשה שהולכת ומתפשטת בארץ ובעולם של טיפול דיאדי/משותף של הורים וילדים, שעוזרת לחוש קרבה רבה יותר בבית, פחות מאבקים ומריבות. היא מחזקת הן את הילד והן את ההורה, ומאפשרת התמודדות טובה יותר עם הקשיים שעולים.